הישחקו הבלוגרים לפנינו?
תוויות: טכנולוגיה, שימוש בבתי ספרBoy I sure hope not. I have a tough enough time having them keep their laptops closed all the time during class.
I almost passed out on the spot, but I was torn by a simultaneous urge to weep.
אמא אחת מגיבה למאמרון של פריאר. היא כותבת שכאשר ילדיה למדו בבית הספר היא עודדה אותם להשתמש בכלים דיגיטאליים בעבודות שהם הכינו, למרות שבתי הספר שלהם לא חייבו את זה. היא מעלה הסבר "פשוט" יותר לחשש של המרצה:
בבלוגוספירה החינוכית פריאר מבטא גישה מאד רווחת. בלוגרים רבים מוכנים לאמץ, בחום, כל כלי דיגיטאלי חדש. פעם אחר פעם בבלוג שלו פריאר מתלהב מכלים חדשים. לעומתו, בלוגרים אחרים מרימים גבה לגבי אותם כלים, ובין אלה גרי סטייגר הוא אולי מרים הגבה הראשי. במידה מסויימת סטייגר הוא ההפך מפריאר. כלפי כמעט כל כלי חדש הוא שואל אם הוא באמת נחוץ, או אם בכלל יש כאן משהו חדש שמסייע ללמידה. היה צפוי שסטייגר יגיב למאמרון של פריאר ... ובעוקצנות.
על פי רוב אני מוצא את עצמי מסכים עם סטייגר – רבים מדי מהכלים החדשים שאנשי חינוך מתבקשים לאמץ הם אולי נחמדים ואפילו מרשימים מאד, אבל לא ברור שהם באמת ממלאים תפקיד חשוב בתהליך הלמידה. למרות הרצון שלי שנבחן אותם בשטח, קשה לי להתלהב מרבים מהם, ואני חושש שהעדר הביקורתיות אצל פריאר ודומיו עשוי להזיק להטמעת כלים חיוניים לתוך המערכת. כפי שציפיתי, סטייגר הגיב בבלוג של פריאר – עם קישור למאמרון בבלוג שלו, שם הוא מנתח את הגישה של פריאר, ומסביר למה הוא חושב שהיא מוטעית. בנוסף, הוא מקשר למספר מאמרונים, שלו ושל פריאר, שמבטאים את השוני בגישות ביניהם (ההתייחסות לכלי בשם Animoto [פריאר לעומת סטייגר] מעניינת, ואולי אופיינית, במיוחד).
אבל מעבר לוויכוח לגבי הנחיצות של כלי זה או אחר, נדמה לי שהוויכוח הזה חושף בעיה יסודית בבלוגוספירה החינוכית. גם פריאר וגם סטייגר הם "כוכבים" בבלוגוספירה, עם מאות קוראים שעוקבים אחרי הבלוגים שלהם. (לפריאר יש יותר, אבל נדמה לי שסטייגר שמח לתפוס עמדה של אאוטסיידר הקורא תיגר על המוסכמות של בלוגרים חינוכיים אחרים.) אנחנו קוראים את פריאר כדי לקבל מנה קבועה של התלהבות, כדי להשתכנע שהטכנולוגיה מסוגלת להוביל אותנו לגן עדן חינוכי, ובאותו הזמן אנחנו קוראים את סטייגר כדי שהוא יזכיר לנו שמדובר בגן עדן של שוטים. הבעיה היא שהכל נעשה יותר מדי צפוי.
אחת הבעיות שמורים נאלצים להתמודד אתן עם כניסת הניידים לכתות היא אובדן שליטה. אכן, האם שמתארת את התלמידים המשחקים בשיעור או מצ'וטטים ללא הפסקה צודקת. זה דורש מהמורים להתארגן אחרת ממה שהם מכירים. זה דורש להגיע להסכמות עם התלמידים, וגם להיות שוטרים ולאכוף משמעת חדשה.
בכיתות הניידים בפרוייקטים שאני מדריכה בהם נתקלנו בתופעה דומה. ראו את הפוסט שפרסמתי בנושא:
http://estydster.blogspot.com/2008/02/blog-post.html
אני מסכימה עם ג'יי שזה צפוי, יחד עם זאת אני בהחלט חושבת שצריך לתת למורים כלים חדשים להתמודד עם בעיות שליטה כאלו בכיתה. אפילו אני מוצאת את עצמי בהרצאות בכנסים שונים, שאינן מעניינות במיוחד, גולשת למקומות אחרים, בודקת דואר וכו'. נכון שזה קיים גם בכיתה ללא ניידים שבה תלמידים "מרחפים" או לא קשובים לדברי המורה, אבל אין לי הסבר מדוע, לזה כנראה כבר התרגלנו או שזה בולט פחות ולכן מפריע לנו פחות.
נשלח ע"י: אנונימי | 25 אוגוסט, 2008 15:09