האם אנחנו באמת זקוקים להבחנה הזאת?
תוויות: כלי ווב 2.0, מורים, מקוון
אז? אז אני יכול להבין שלאור תקציב מאד מצומצם להכשרת מורים בשילוב התקשוב בעבודתם היום-יומית, חשוב לזהות את אוכלוסיית המורים שבה יותר כדאי להשקיע, את אוכלוסיית המורים בעלת הסיכוי הטוב ביותר לרכוש את המיומנויות ואת התובנות שיאפשרו לה לעבוד בסביבה המקוונת באופן מוצלח. נדמה לי ששיקולים מהסוג הזה עומדים בבסיס המאמר של אברום רותם ושל עידית אבני, "הבטים דמוגרפיים בהמרת המורה למורה מקוון 2.0".
במידה מסויימת של צדק, המונח Web 2.0 התקבל אצלנו. הרי גם אם יש לו שורשים שיווקיים, המונח מצליח להמחיש את השוני בין האינטרנט של שנות ה-90, אינטרנט שהיה בו מידה מוגבלת של אינטראקטיביות, לבין המצב של היום, מצב שבו קיימת ציפייה שכל צרכן תוכן יכול להיות גם יצרן תוכן. אבל קל מדי להוסיף את הסיומת "2.0" לכל מילה, וכך ליצור את הרושם שמדובר במשהו חדש. אינני מבין את הצורך שב-"Learning 2.0", למשל. כאשר מנסים לבחון את משמעות המונח אנחנו מגלים שהוא איננו מתאר משהו "חדש", אלא בדרך כלל מתייחס למכלול הרגלי הלמידה ההבנייתיים שכבר הכרנו שנים רבות לפני עידן התקשוב. אין ספק שהתקשוב מסייע לממש את ההבטחה של תפיסות הבנייתיות, אבל הוא בוודאי לא המציא אותן. באופן דומה, קשה לי לראות את הצורך ב-"מורה מקוון 2.0". מה ה-2.0 מאפיין שאיננו נמצא ב-"מורה מקוון" ללא התוספת?
רותם ואבני עונים על השאלה הזאת. הם מזהים שלושה סוגי מורים: המורה שאינו מקוון, המורה המקוון 1.0, והמורה המקוון 2.0. המורה "שאינו מקוון", כשמו הוא. הוא משתדל לסיים את שנות ההוראה שלו מבלי שיהיה זקוק לתקשוב. המורה המקוון 1.0 אמנם משלב את התקשוב בעבודתו, אבל דרכי השילוב אינן מאפשרות לתקשוב להשפיע באופן משמעותי על דרכי הלמידה של התלמיד. לעומת שני סוגי המורים האלה, המורה המקוון 2.0, אותו מורה שרותם ואבני מבקשים להכשיר, הוא המורה ש:
הוויכוח שלי מתחיל עם הנסיון של רותם ואבני למצוא קורלציה בין שלושה סוגי המורים שהם מתארים, לבין שלושה דורות של מורים – מורים ילידי 1945 - 1965 (המורה שאינו מקוון), מורים ילידי 1966 - 1980 (מורה מקוון 1.0), ומורים ילידי 1981 - 2000 (מורה מקוון 2.0). לפחות פעמיים במאמר רותם ואבני מציינים שהחלוקה הדורית שלהם איננה חלוקה מוצקה. בעמוד 5, למשל, הם כותבים:
לצערי, אני סבור שהחלוקה הזאת איננה רק מיותרת – היא גם מוטעית. רותם ואבני כותבים שהמורים מדור ה-IY, כפי שהם מכנים את הדור, גדלו לתוך התקשוב, ולתוך השימוש בתקשוב החברתי. הם טוענים שהעובדה שהמורים האלה גדלו לתוך המציאות התקשובית החדשה יצקה לתוכם את היכולת להשתמש בכלים האלה באופן מוצלח בעבודתם המקצועית, והופכת את השימוש בכלים האלה לטבעי עבורם. מספר דפים במאמר מוקדשים לנתונים שאמורים לחזק את הטענות האלו. אבל הנתונים האלה אינם משכנעים, ורותם ואבני אינם מציינים מקורות שיעזרו לנו לאמת אותם. ללא נתונים, הקביעות שלהם נשענות על התרשמות, ואם מדובר ברושם בלבד, עלי לציין שמההכרות שלי – גם עם מורים שכבר נמצאים במערכת, וגם עם פרחי הוראה – ההתרשמות שלי כמעט הפוכה. אני מתרשם שאחוז ניכר מפרחי ההוראה של היום חוששים מטכנולוגיות חדישות. על פניו יש הגיון בכך שבני דור ה-IY שגדלים לתוך הטכנולוגיה יימצאו בעמדת יתרון מבחינת ההכרות עם כלים אינטרנטיים עכשוויים, אבל אני חושש שרבים מפרחי ההוראה האלה בוחרים במקצוע ההוראה דווקא מפני שהם מזהים אותו כמקצוע שאיננו דורש נגיעה בטכנולוגיה. מתוך הדור הטכנולוגי הזה, דווקא אלה שבוחרים להיות מורים נוטים להיות אלה שאינם מסתדרים איתה.
ציינתי שאולי פרחי ההוראה של דור ה-IY שונים מהשותפים שלהם לאותו דור. אבל יתכן שגם אחרים מבני הדור פחות טכנולוגיים מאשר הדעה הרווחת. במאמרון שהתפרסם בבלוג Net Gen Nonsense השבוע, איאן דוארטי, שמלמד באוניברסיטה בניו זילנד, מדווח:
--
רותם ואבני עצמם טבעו את הכינוי "דור ה-IY", ואפילו אם אינני מסכים עם האפיון שהם מביאים לדור הזה, הכינוי עצמו בהחלט מוצא חן בעיני. הם מסבירים שהכוונה היא ל-I-You, דור ה-"אני-אתה". חלק מהתיאור שלהם לדור הזה מחזיר אותי לשורשים השיתופיים שלי. עבור בני הדור הזה הם כותבים (עמ' 20):
לטובת הדיון אני מוסיפה קישור נוסף שמצאתיו מעניין למרות שלא מובאים בו סימוכין ומראי -מקום:
http://sisutech.wordpress.com/2008/07/29/new-teachers-digital-teachers/
אני מבינה שלא ירחק היום ומערכות ממוחשבות במשרדים מסויימים יענו ב-"אינך זכאית" לבקשה שלי להשתלם בנושאים מסויימים. אולי כדאי שאתאמן בטיפוס על ארובה כמו הלל הזקן ?
איריס (בייבי-בום)
נשלח ע"י:
אנונימי | 12 ספטמבר, 2008 05:21
ג'יי יקר
בתגובה לתגובתך: "אנו באמת זקוקים להבחנה הזאת"?
מורה 2.0 – התקווה...
בהתייחסותך למאמר החזרת אותי אל "מי מכשכש במי", הטכנולוגיה או הפדגוגיה?...
ואני (עידית מ"רותם-אבני"..) מבקשת להחזיר את המסר של "אני- אתה", האדם והחברה, ולהציף את התקווה האנושית- חברתית הטמונה במאפייני דור זה ובמורה מקוון 2.0: מודעות אישית, הערכה עצמית, ייחודיות ויכולת ביטוי, פתיחות לחברה פלורליסטית, יכולות של שיתוף פעולה, הקשבה, נתינה, קבלה, חמלה, אמפטיה לאחר, אחריות ומחוייבות חברתית, מודעות אתית ותחושת מימוש עצמי. ואם זה נגרם או יבוא לביטוי בהדדיות ביחסי טכנולוגיה- חברה (הגישה הסובסטנטיבית), אזי "אנו באמת זקוקים להבחנה הזאת" כדי לטפח את הפוטנציאל האישי והחברתי הטמון במורה 2.0...
נשלח ע"י:
אנונימי | 12 ספטמבר, 2008 06:35
לאיריס אנונימוס
לשמחתי יש מורים רבים שמשקפים את הדימוי להלל הזקן עם הנימה האופטימית של רצון ללמידה ולהתחדשות, בניגוד לכתבה שצרפת שמחזקת את ה"למה לא" שעדיין שגור אצל חלק ממורינו.
והקבלה להשתלמויות- רק שלא נשלה עצמנו שבזכות ההשתלמויות נהיה "מושלמים" כי נדרשת אחריות מחוייבות ועבודה של כ"א מאיתנו כLLL ללמוד להתחדש ולהתעדכן גם כלומדים עצמאיים ולאו דוקא על ארובות, ובמיוחד- ליישם, על אף ולמרות ה"למה לא".
נשלח ע"י:
אנונימי | 12 ספטמבר, 2008 11:29
ג'יי היקר
אפשר רק לשמוח שמישהו טורח לא רק לקרוא אלא גם להביע דיעה צלולה וביקורתית, כי ללא דיון שכזה, הדברים לא "נדבקים" באמת, וודאי לא מתפתחים. זה בעצם מה שנאו מצפים ממורה 2.0, לא?
הטענות/ הביקורת של ג'יי הם לעניין, וראויות בהחלט לפתיחת דיון רחב יותר: להביט על המורה כיחידה אוטונומית עם צרכים והקשרים (שלא לדבר על יכולויות) שיש להתאימן לדרישות המערכת.
להביט על ציבור המורים כמולוניט אחד, שיש לדרוש ממנו א,ב, ג - לא מביא רחוק, ממש כמו שלא נשיג הרבה בכתה של 40 חבר'ה, שנתייחס אליהם ככתה עם ציבור בלי פנים, זהות וצרכים אישיים. זו הי,v הכוונה המקורית של המאמר.
הפניה של איריס... נו, אם זה מה שלקחו משם, אז בתור בדיחה אולי זה נחמד. ציניות וביקורת מתמדת ראויים אך אם נשארים שם... אפרופו הלל - הרי רק אם כל מורה היה לוקח את האמרה של הלל הזקן "אם אין אני לי - בננה (מי) לי", ולא מחפש מה לא בסדר, איך לבקר ללא הרף את המערכת הדי מסורבלת ולא חכמה... אלא פשוט לעשות במסגרת באילוצים את המאכסימום שניתן... הכל היה נראה אחרת.
כולנו מכירים היטב את חבורת המורים/מורות שיתקעו כל מקל אפשרי לגלגל שינוי ותנופה... כי זה נורא נח, ציני, נחמד, מאתגר, ותמיד הם צודקים כמובן. המפסידים הגדולים הם תמיד היו ויהיו - התלמידים. אז הגיע הזמן גם לתפיסה אחרת רחמנא ליצלן, ולא רק להיות "צודקים" ולהראות למה אי אפשר. אף מורה לא יעלה על פתח הארובה בשלג וגשם כדי לשמוע תורה. הוא יחפש גמול, והתשלמות שלא יצטרך לעשות בה דבר, (רצוי לא להיות בה ושמישהו כבר יסמן שהיה) ולא חשוב על מה ההשתלמות ומה הוא יוכל ללמוד ממנה לצורך שדרוג עבודתו ושדרוג המערכת.
העובדות הן שאין מה ל'שות, הפוטנציאל לשינוי משמעותי בהוראה לא יבוא מגישות כאלה, אלא מאוכלוסיה צעירה ורעננה, מודעת היטב לסביבה מקוונת ולחידושים, גמישים יותר בחשיבה (אני זה חשוב, אבל גם אתה IY, ואיך ניתן להתעצם ביחד, לא כל אחד בעצמו), ופחות "מציאותיים" שמראש אומרים למה אי אפשר.
להצביע על כך שדור ה- IY לא משתמש בסביבה מקוונת בהוראה... סליחה, למה שישתמש שיש בבית הספר מורים שכל מה שיראו לו (במקרה הטוב) זה למה לא כדאי, למה אי אפשר, ולמה זה לא יעבוד. שינוי פרדיגמה ניהולית-ארגונית היא שם המשחק. ברגע שיש הנהג, מנהל שרוצה ויודע מה הוא רוצה - העסק רץ ממש. ושוב, לנופף בסקרים שלא משתמשים בכלים כי... זה רק מאט את השינוי שיבא, ובגדול.
בנימה אופטימית זו.
נשלח ע"י:
אנונימי | 12 ספטמבר, 2008 12:08
שתי הערות בלבד:
1. הקביעה לפיה מורים מחפשים גמול והשתלמות שלא יצטרכו לעשות בה דבר - יש בה ראיה מונוליטית מאוד. אני מכירה לא מעט מורים שבאים להשתלמויות שאינן נושאות גמול הניתנות במסגרת פורום המורים הגדול.
2. אני תמיד ראיתי את כלי ה-web 2.0בשרות שינוי פרדיגמה פדגוגית (ולא ניהולית ארגונית). כנראה פספסתי משהו.
איריס
נשלח ע"י:
אנונימי | 12 ספטמבר, 2008 14:52
תודה:
קודם כל על החיבור למאמר ואל המאמר של משהלה שנר שאצלו למדתי בערך כשהמציאו את מושג דור ה-X. למרות הבעייתיות שציינת- אין ספק שהוא בהחלט מוסיף להבנת התחום ולאפשרויות הפעולה- איך לגרום לשינוי של תהליכי הלמידה. אני אוהב את השם "אני-אתה" המרמז על התקשורת הרשתית (ואם זה מחבר לבובר אז בכלל...) כמי שמצוי בתחום הרווחה ולמידת אנשי המקצוע בתחום זה, אני מוצא שניתן לבצע הקבלה: להחליף את המילים "מורה" ב"עובד סוציאלי" ו"בית ספר" ב"מחלקה לשירותים חברתיים" ולבחון את הקבוצות השונות ויכולתן לעבור גם לפעילות מקוונת מול לקוחות ומול אנשי מקצוע אחרים.
אני מודה שגם אותי מקוממת במשהו ההקבלה בין הדורות לבין מאפייני המורה. הנסיון הלא מחקרי שלי אומר שלעיתים דווקא האש של היצירתיות נמצאת במקומות הלא צפויים ובמקרה זה אצל "דור המדבר".
לא הצלחתי להבין את הבסיס המחקרי של המאמר- נדמה לי שיש חוסר בעניין הזה: איזה שאלון, למי הופץ, מי החזיר תשובה ומי לא ועוד נתונים "יבשים" לכאורה.
בנוסף לא הצלחתי להבין את מושג "קהילות הידע". מנסיוני אני יודע שאנשי מקצוע שונים מייחסים משמעויות רבות ושונות למושג זה וראוי
לפרט יותר גם את המושג הזה.
בעייתיות נוספת קיימת במושג המרה שאמנם הינו משחק מילים יפה עם המילה מורה אך משמעו שינוי מתוך החלפה. כלומר שינוי של אחד תמורת אחד ולא של השתנות מתוך תהליך. גם בהמשך מדובר ב"רנסנס של המורה האנכרוניסטי למורה מסוג חדש". נדמה לי שהתבטאויות מסוג זה מסבות נזק בכך שהן מבהילות ובנוסף אינן מדויקות. לדעתי חלקים גדולים ממה שרוצים שיקרה למורה החדש דורשים הסבה של פעילויות קיימות אל הרשת: שיח רשתי אינו שונה במהותו משיח רגיל, כתיבת עבודה משותפת יכולה להיות על נייר ועל דף וויקי. לטעמי המהות נשארת רק שנוסף עוד ארגז מלא כלים שצריך באמת ללמוד איך להשתמש בהם. גם השינוי המיוחל ללמידה משותפת, תוך אפשרות של עצמאות והובלה של כל יחיד בתוכה תוך הורדת עיכובים היררכיים אינה המצאה של הרשת.
נשלח ע"י:
אנונימי | 14 ספטמבר, 2008 13:46