דור בא ודור ... מספר הרהורי המשך
תוויות: הרהורים, כלי ווב 2.0, מורים, מקוון
נדמה לי שהסברתי גם (או לפחות ניסיתי להסביר) שהתגובות שמופיעות כאן, חשובות ומעניינות ככל שיהיו, מעניינות אותי פחות מאשר ה-"תגובות" שנוצרות כאשר אחרים בוחנים את הנושאים שעולים כאן בבלוגים שלהם, ובמסגרות אחרות, וכמובן, גם בעבודה החינוכית היום-יומית שלהם. זהו סוג התגובה שאני רואה כבעל הערך הגדול ביותר. הבלוג הזה איננו מתיימר להיות ציר שסביבו מתנהל דיון, אלא צומת ברשת ענפה של התייחסויות מגוונות. ובכל זאת, לפעמים, אני חש שלא יהיה זה נכון מצידי להשאיר נושא תלוי כאן ללא תגובה נוספת משלי. כך אני חש כלפי המאמרון האחרון שפרסמתי כאן, על המאמר של אברום רותם ושל עידית אבני, והתגובות שהוא עורר.
התלבטתי אם להמשיך לדון בנושא. קרה, שמספר אירועים, חלקם אישיים וחלקים פרנסתיים, גרמו לכך שבמשך תקופה יחסית ארוכה (לפחות בשביל הבלוג הזה) לא כתבתי כאן בכלל. במשך ההפוגה הזאת היה לי זמן לשקול האם להגיב, ולבחון את עצמי. הרי אם הסיבה שאני רוצה להגיב הוא פשוט להמשיך ויכוח, אזי התגובה הזאת מיותרת. מצאתי טעם להגיב רק אם דרך התגובה הזאת אוכל לקדם את הנושא. אינני בטוח שהדברים שאני כותב כאן אכן עושים את זה, אבל בכל זאת, החלטתי לנסות.
אז מהו הנושא? תחילה, אחרי קריאת המאמר המקורי, הבנתי שהנושא הוא היכן כדאי או רצוי להשקיע משאבים, תקציביים ואנושיים, על מנת להכשיר מורים שיהיו מסוגלים לשלב את התקשוב בצורה מוצלחת לתוך העבודה החינוכית שלהם. אברום ועידית מזהים שלושה דורות של מורים במערכת החינוכית היום, והם מסיקים שהתקווה הגדולה, ואולי היחידה, להכשיר את המורים הרצויים היא להתמקד בילידי דור ה-IY. אברום, בתגובה שלו כאן, מחדד את הנקודה הזאת. אחרי מספר משפטים שבהם הוא מצהיר שהמורים הוותיקים אינם מעוניינים להשתלם אלא רוצים רק לקבל גמול מבלי לעשות דבר, הוא כותב:
אני חושש שהנתונים שאברום ועידית מביאים במאמר שלהם, נתונים שכפי שציינתי לא נראים לי מבוססים במחקרים או בסקרים, רק משרתים את ביטול הדורות שקודמים לדור ה-IY. מעניין שלא מעט בלוגרים בבלוגוספירה החינוכית (באנגלית) מנסים לבחון למה יש התנגדות לתקשוב אצל מורים ותיקים. כמה מאלה אכן מצביעים על החשש, ואפילו על ההתנגדות, לכל דבר חדש. אבל רבים אחרים מדגישים שבמערכת חינוכית כפי שהיא מאורגנת היום, מורים רבים פשוט אינם מרגישים שהתקשוב (ובמיוחד כלי Web 2.0) מסייע להשיג את היעדים החינוכיים שלהם. הבלוגרים האלה מדגישים שאלה מאיתנו שכן משוכנעים שלכלים האלה מקום חשוב בעבודה חינוכית צריכים להסביר טוב יותר כיצד הם יכולים להועיל, ולהכיר בכך שהדרכים שבהן ניתן לשלב את הכלים האלה בבית הספר אינן תמיד חלקות ומובנות מאליהן.
אבל לפני מספר פיסקות שאלתי "מה הנושא?", ואולי התשובה שלי לא היתה התשובה הנכונה. הרי עידית, בתגובה שלה, מעלה נושא אחר. עידית אמנם מונה מספר תכונות שהיא מייחסת לדור ה-IY, אבל נדמה לי שהיא בעצם מבטאת את המטרות של החינוך באופן כללי. היא כותבת שהיא "מבקשת להחזיר את המסר", והמסר הוא רשימה של תכונות:
תודה ג'יי. תודה שהשארת לי פתח לנימה מחוייכת: את ה- 3 נקודות בכותרת הפוסט.
הן איפשרו לי "לשחק" עם ורסיות שונות כמו:
דור בא ודור מזדחל לאיטו/מקרטע
או
דור בא ודור נבעט דרך החלון
וכאן נגמרה לי בבת אחת הנימה המחוייכת.
כי המשחקים הלשוניים האלה הובילו אותי לשיר "דור" ולשורות:
"ידיים שלח
אך אל תבטח
באלה הקוראים לשוא.
אל תשתוק - עמוד מולי
אל תסמוך - על הדור שלי!"
אם כבר כדאי גם להאזין:
http://www.youtube.com/watch?v=TZCyqYhzioI
אני מאוד מאמינה בשורות האלה. אני מאמינה בחשיבה עצמאית וביקורתית אצל ילדים.
אין מה לסמוך עלינו – זה נכון. (כשאני אומרת עלינו אינני מתכוונת אליך כמובן).
ב- 15 השנים בהן אני מורה לא האמינו ביכולת שלי (בפרט כמי שאינה רכזת) להבין משהו בטכנולוגיה. וממילא לא דאגו להעצים אותי בתחום המחשבים – ההיפך, מישהו בחר בדרך הקצרה, בתוצאות מהירות והעדיף לקנות שירותי חוץ דרך קרן קר"ב. הם "לימדו" את הילדים מחשבים. והטלטלנו בין פלטפורמות: מכוורת ותיק-תק ולי-נט ואלוהים יודע מי עוד היה בדרך. וכולן הציעו לי את השבלונות שלהן. ורק איש אחד נתן לי דף ריק והאמין ביכולת שלי למלא אותו.
מישהו בחר בדרך הקצרה ועכשיו אחרון החיילים - המורה - מוצג כעצל. זה יפה. בגילי יש בזה אפילו משהו פוקח-עיניים.
תודה שנתת את המשקל הראוי למילה חינוך. בשוק הזה של יישומים טכנולוגיים קל "לאבד את הצפון", קל ללכת שבי אחרי "אלה הקוראים לשוא". אבל החינוך – עקשן שכמותו - הוא תמיד מצפן נכון.
איריס
נשלח ע"י:
אנונימי | 17 ספטמבר, 2008 07:46
בתגובה שלה, איריס כותבת: "רק איש אחד נתן לי דף ריק והאמין ביכולת שלי למלא אותו". בצנעה, היא לא נקטה בשם. אבל במקרה הזה אני משוכנע שהפומביות עדיפה על ההצנעה, ולחלוק כבוד היכן שמגיע. הכוונה של איריס היא לאלישע בביוף ומערכות אוריינית.
נשלח ע"י:
יענקל | 17 ספטמבר, 2008 12:03
ג'יי,
בכל זאת עוד כמה מילים. הנושא כולו ובפרט הפוסט שלך (תודה שחרגת ממנהגך וצירפת הרהורי המשך) פתח אצלי איזה סכר והתגובה הקודמת שלי בטח תירשם בספר גינס כארוכה ביותר שכתבתי אי פעם.
לאלישע, האדם והמורה, וליישום הבלוגים שהוא בנה באוריינית אני חבה גם את ההיכרות אתך. זה רווח ישיר שלי מה- web-2.0 .
אני מודה לך על היושר האינטלקטואלי, על החשיבה הביקורתית ועל יכולת ההקשבה למילים ולמה שביניהם.
איריס
נשלח ע"י:
אנונימי | 17 ספטמבר, 2008 19:17