« לדף הראשי | ענין של איפה שמים את הדגש » | לא רק בקצוות העבודה » | מבט נוסף על יוזמת הסלולאר » | יוזמה מסוג אחר » | עוד קצה של אותו קרחון » | דווקא אפשר להגיד לא ליוזמה כזאת » | גם וגם » | ללא נייר ... אבל עם למידה » | ניידים בכיתה - זה כן אפשרי » | גם כאן יש יתרון לתקשוב » 

יום חמישי, 5 במרץ 2009 

ספק אם הורגש

אני מודה שאני מקפיד לכתוב לבלוג הזה מספר פעמים בשבוע בצורה כמעט אובססיבית. לעתים די קרובות אנשים שואלים אותי כיצד אני עומד בקצב הזה, ואני מצליח להבין לא נכון את כוונתם ומשיב שבאמת מתבקש לכתוב לפחות פעם אחת כל יום, אבל מה לעשות, אני בכל זאת חייב מידי פעם לטפל בענייני פרנסה ומשפחה. גם אם יש מידה של כפייתיות בהרגלי הכתיבה שסיגלתי לעצמי, אני זקוק להרגל הזה. כאשר אינני מצליח לכתוב אני מגלה שהחשיבה שלי נעשית מטושטשת. אני מקפיד לעיין בחומרי קריאה רבים ומגוונים, ובלי הכתיבה אינני מצליח לעכל את הכל ולעשות סדר בראש שלי. עבורי, הכתיבה לבלוג הוא ניקוי ראש. אני צריך לכתוב כדי לסכם לעצמי את מחשבותיי, כך שכאשר אני נתקל בנושאים חדשים, אני מסוגל להתייחס אליהם בצורה צלולה.

והנה, כמעט שבוע שלם חלף מבלי שכתבתי לבלוג. היו לי, כמובן, סיבות, או לפחות תירוצים, טובים שמסבירים את הפסקת הכתיבה. גם אם רוצים לבלות את כל היום בקריאה של חומרים מעניינים, צריכים בכל זאת לדאוג לפרנסה ולמשפחה. אבל במשך שבוע שבגלל מספר סיבות התקשיתי למצוא הזדמנות לכתוב, הצטברו אצלי מאמרונים רבים שהיו מאד ראויים להתייחסות. כמה מאלה כמעט צעקו "כתוב עלי", ולו רק כמה משפטים (כאילו שאני מסוגל לכתוב רק "כמה משפטים"). שהנושאים האלה הצטברו אצלי, ולא הצלחתי לכתוב עליהם ודרך הכתיבה לנקות את השולחן. נעשה לי יותר ויותר קשה לעשות סדר בראש. חסרו לי השקט והמיקוד שמאפשרים לי לשקול ולבחון נושאים חדשים. איבדתי את הריכוז.

ואם אני סוף סוף מצליח לחזור לכתיבה, הגיוני לחשוב שפשוט אבחר נושא ואתחיל שוב לכתוב. אבל משום מה, הרגשתי צורך לבחון את הסוגיה הזאת לפני הקפיצה לתוך הכתיבה ה-"חינוכית" הרגילה. וכהרגלי, יש לכך שני טעמים שהם קשורים לאחד הנושאים האהובים עלי כאן – הכתיבה לבלוג. אחרי הפסקה של שבוע גיליתי שקשה לי לכתוב. הדרך לפרסום המאמרון הזה סלולה בקטעי משפטים שלא הובילו לשום מקום ונשמטו. הכתיבה הזאת זרמה עוד פחות מהרגיל. יש בוודאי אנשים שעבורם שבוע ללא כתיבה איננו נחשב כ-"הפסקה", אבל בשבילי מדובר בפרק זמן שפגע ביכולת שלי לכתוב בבהירות (או במשהו דומה לבהירות). ומהפרטי לציבורי: סביר להניח שדממה של שבוע בבלוג הזה, מחרישה ככל שתהיה לאוזני, בקושי נשמעת (או מורגשת) אצל אחרים. אבל לא נורא. לפי תפיסתי זה אפילו די הגיוני. בלוג הוא אמנם כלי ציבורי, אבל בראש ובראשונה, הוא אמצעי לניהול דיון פנימי של הכותב עם עצמו.

תוויות: , ,

השקט הזה הורגש בהחלט.
איזה מזל שאתה זקוק לכתיבה בבלוג כי אני בטוחה שלא אגזים אם אומר שאחרים זקוקים לכתיבה שלך כדי לסדר את מחשבותיהם לא פחות ממך.
:-)
אריאלה

תודה ששיתפת אותנו במה שקורה מאחרורי הקלעים בבלוג המרתק שלך. בהחלט שמתי לב שכתיבתך חסרה.
אני, כמוך, מרגישה שאני זקוקה לכתיבה כדי לחשוב באופן צלול ומאורגן. הבעיה שלי היא שאני לא מצליחה להגיע לכתיבה מספר פעמים בשבוע (העבודה החינוכית התובענית, משפחה, בית ולימודים...). לעיתים קרובות אני מוצאת את עצמי מודעת לתחומים הדורשים עיבוד פנימי, ומסתובבת תמיד עם תחושת פספוס.
מחכה, כמו תמיד, לקרוא את ההמשך.

חסרת מאד בשבוע הזה וביני לביני באמת הופתעתי שלא כתבת שום דבר חדש כהרגלך.
ה- RSS שלי לא הראה פידים שלך, ואפילו בדקתי את הבלוג עצמו, אולי משהו השתבש.
אני יודעת כמה קשה למצוא את הזמן להתפנות , לקרוא ולכתוב ולכן אני מצדיעה לך!
אסתי

היי ג'יי

אני שותף מלא לצורך שלך בכתיבה בבלוג כדי לארגן ולעכל את המחשבות ולעצם החשיבה בכלל. אני רואה זאת בבלוג הסטודנטים שלי. למרות שאני כותב בו רק פעם בשבוע ולעתים פעמיים, ולא כל יום כמעט, כפי שאתה עושה זאת, הרי שככל שחולף הזמן אני נוכח לדעת עד כמה הכתיבה השבועית הזו חשובה לי. בכל יום חמישי, לאחר יום אימוני הוראה ורפלקציה עם הסטודנטים שלי, אני מעוניין להרהר על מה שקרה ולתת לעצמי וגם לסטודנטים שלי דיןוחשבון, התרשמות, תמונה כלשהי שעשויה לסייע לי ולהם בענייני הוראת הפיזיקה. לעתים קרובות, רק באמצעות תהליך הכתיבה בבלוג שלי אני רואה דברים שלא כל כך ראיתי או שלא כל כך שמתי לב אליהם לפני שניגשתי לכתיבה.
דרך אגב, לא שכחתי את עניין התובנות מהפעלת הבלוג שלי ובמהלך החודש הזה אעשה זאת.
ובינתיים, המשך לעשות את העבודה המעניינת והמקסימה בבלוג שלך, שאני נתרם ממנו כל העת.

הוסף תגובה

קישורים להודעה הזאת

הוסף קישור

מי אני?

  • אני יענקל
  • אני כבר בעסק הזה שנים די רבות. מדי פעם אני אפילו רואה הצלחות. יש כלים שמעוררים תאבון חינוכי, ונוצר רצון עז לבחון אותם. אך לא פעם המציאות היא שצריכים ללמוד כיצד ללמוד לפני שאפשר ליישם את ההבטחה של הכלים האלה.
    ההרהורים האלה הם נסיון לבחון את היישום הזה.

ארכיון




Powered by Blogger
and Blogger Templates