« לדף הראשי | סימן זעיר, אבל מובהק, של שינוי » | ושוב ... לא מטרה בפני עצמה » | אפילו אם דקה מספיקה » | שיפרחו מאה התייחסויות » | עם חברים כאלה ... » | הכלי המתאים למשימה » | גם וגם » | הכתיבה במבט היסטורי » | ספק אם הורגש » | ענין של איפה שמים את הדגש » 

יום שישי, 20 במרץ 2009 

במה דומים עיתון ובית ספר?

בסוף פברואר ה-Rocky Mountain News, אחד משני העיתונים היומיים בדנבר, קולוראדו, ועיתון מאד מעורך, הוציא לאור את המהדורה האחרונה שלו ונסגר. בתחילת מרץ ה-Seattle Post-Intelligencer, העיתון הגדול ביותר בסיאטל, וושינגטון הפסיק להופיע כעיתון מודפס ועבר למתכונות דיגיטאלית מלאה. פחות ופחות אנשים קונים עיתונים היום והמפרסמים מפסיקים לקנות בהם פרסומות, והמצוקה הכלכלית הזאת גורמת למצב שבו עיתונים רבים מתקשים להמשיך להתקיים. העיתונים בדנבר ובסיאטל הם רק קצה הקרחון. לאור ההתרחשויות האלה, אין זה מפתיע שעתידם של עיתונים בעידן הדיגיטאלי הוא נושא חם מאד – גם בדפוס וגם באינטרנט.

השבוע קליי שירקי פרסם מאמרון ארוך בבלוג שלו שדן בנושא הזה – Newspapers and Thinking the Unthinkable. שירקי משוכנע שהמהפכה הדיגיטאלית תשנה לחלוטין תחומים רבים בחיינו, והניתוח שלו על מצבם הנוכחי של העיתונים מרתק. מומלץ לקרוא אותו. אבל מה שמעניין אותי כאן (הפעם, לפחות) איננו מצבם או עתידם של עיתונים, אלא השאלה אם יש דמיון בין מה שקורה לעיתונים לבין מה שעשוי לקרות לבתי ספר.

שירקי טוען שהדעיכה המואצת של העיתונים היתה צפויה כבר זמן רב. לדעתו, הסיבה לכך די פשוטה:
If you want to know why newspapers are in such trouble, the most salient fact is this: Printing presses are terrifically expensive to set up and to run. This bit of economics, normal since Gutenberg, limits competition while creating positive returns to scale for the press owner, a happy pair of economic effects that feed on each other.
אבל הוא איננו צוהל על הדעיכה הזאת. שירקי איננו משוכנע שאנחנו זקוקים לעיתונים, אבל הוא בטוח שיש לנו צורך בעיתונאות. לדעתו, חשוב להציל את העיתונאות, וכדי לעשות זאת הוא משוכנע שצריכים להפריד בינה לבין העיתון, צריכים לנתק את התוכן (העיתונאות) מהמעטפת (העיתון). הבעיה היא שבמשך דורות רבים שני אלה מזוהים זו עם זה:
Society doesn’t need newspapers. What we need is journalism. For a century, the imperatives to strengthen journalism and to strengthen newspapers have been so tightly wound as to be indistinguishable. That’s been a fine accident to have, but when that accident stops, as it is stopping before our eyes, we’re going to need lots of other ways to strengthen journalism instead.
האם משהו דומה קורה עם בתי ספר? הלמידה מזוהה כל כך עם בתי ספר שקשה לנו לחשוב על האחת ללא השני. אבל כמו עם עיתונים, הדיגיטאליות משנה הנחות יסוד. אם בעבר המבנה הפיסי של בית הספר היה מרכיב הכרחי בארגון הלמידה, היום בכלל לא ברור שההשקעה הכספית הגדולה בהקמת מבנים, או בקיומו של מנגנון ניהולי נרחב, הכרחית ללמידה. אפשר להגיע למידע, ואפשר ליצור קשרים בין לומד למלמד, בלי המבנה הפיסי או המנגנון הניהולי.

בסיום המאמרון, שירקי מדגיש שאיננו יודעים כיצד תיראה העיתונאות של מחר. הוא צופה התנסויות רבות, והוא סבור שרבות מאלה ייכשלו. קשה להסיק מהכלים הקיימים היום מה יצליח לשרוד ויהווה בסיס לעיתונאות בעידן הדיגיטאלי. באופן דומה, כלים רבים עומדים לרשותנו היום בחינוך, אבל סביר להניח שנגלה שרבים מאלה אינם מסייעים ללמידה. אבל כאשר אנחנו עורכים נסיונות בלמידה דיגיטאלית איננו רק בוחנים כלים שיתאימו ללמידה הבית ספרית – אנחנו גם מערערים את הקשר בין המבנה לבין סיבת קיומו. רוב הנסיונות של ימינו לשלב את תקשוב לתוך החינוך מופעלים מתוך ההנחה שבית הספר כפי שאנחנו מכירים אותו היום ימשיך להתקיים. אבל יכול להיות שהתקשוב החינוכי כבר זרע את הזרעים של חינוך אחר שלא יהיה זקוק לבית הספר כפי שאנחנו מכירים אותו.

תוויות:

מאמרון מעניין, כרגיל. לגבי הערעור על בית הספר כגוף הנחוץ ללמידה, כפי שנתפס כיום, ציינת שניתן לחפש מידע ולקיים קשרים בין לומד למלמד גם ללא המבנה הפיזי. כל זאת נכון כבר זמן די רב אבל כאן החמצת לדעתי לפחות נקודה אחת והיא התנאים הדרושים למפגש החברתי בין המעורבים בלמידה. המפגש הזה, בין מורה לתלמידים ובין תלמידים לבין עצמם אינו יכול להתקיים בצורה תקינה במרחב הוירטואלי, מכל מקום לא כפי שהוא כרגע (אני מניח שהמרחב הזה ישתנה בעתיד, כאשר תתאפשר סביבה וירטואלית חובקת כל, או כפי שקוראים לה - immersive). התלמידים, וגם המורים, זקוקים לסביבה שתאפשר להם ראיה, מגע, תנועה, ריח, תלת מימד ואולי עוד כמה דברים שפיספסתי. אלה אינם מסופקים כרגע על ידי הרשת.
יחד עם זאת, כמוך אני מאמין שבשנים הקרובות תשתנה התפיסה על מקומו של בית הספר כמקום פיזי, בתוך תהליך הלמידה, גם אם לא באופן דרמטי, עקב קיומה של הרשת ושל הכלים הדיגיטאליים שבה. אחד הדברים שאולי יתרחשו (וכבר מתרחשים פה ושם) הוא נתינת מקום חשוב יותר וגדול יותר מבחינת משך הזמן המוקצב, ללמידה עצמית תוך שימוש ברשת. עניין נוסף שאולי יתרחש הוא שיתופי פעולה בין תלמידים לבין עמיתיהם בארץ ובחו"ל, דבר המתאפשר היום בקלות באמצעות כלים שונים ברשת כגון בלוגים, פורומים, רשתות חברתיות ועוד. גם מקומו של הבית ישתנה ואני בהחלט רואה אפשרות שחלק מזמן הלמידה יהיה בבית (לא כשיעורי בית, בנוסף למה שמלמדים בלמידה המסורתית בבית הספר, אלא על חשבון זמן בית ספר, דהיינו - על חשבון שעות של שהייה בבית ספר).

הוסף תגובה
מי אני?

  • אני יענקל
  • אני כבר בעסק הזה שנים די רבות. מדי פעם אני אפילו רואה הצלחות. יש כלים שמעוררים תאבון חינוכי, ונוצר רצון עז לבחון אותם. אך לא פעם המציאות היא שצריכים ללמוד כיצד ללמוד לפני שאפשר ליישם את ההבטחה של הכלים האלה.
    ההרהורים האלה הם נסיון לבחון את היישום הזה.

ארכיון




Powered by Blogger
and Blogger Templates