« לדף הראשי | ושוב ... לא מטרה בפני עצמה » | אפילו אם דקה מספיקה » | שיפרחו מאה התייחסויות » | עם חברים כאלה ... » | הכלי המתאים למשימה » | גם וגם » | הכתיבה במבט היסטורי » | ספק אם הורגש » | ענין של איפה שמים את הדגש » | לא רק בקצוות העבודה » 

יום שלישי, 17 במרץ 2009 

סימן זעיר, אבל מובהק, של שינוי

המדריך לכותבי עבודות מחקר של ה-Modern Language Association (ה-MLA Handbook for Writers of Research Papers) הוא הספר שעל פי הנחיותיו סטודנטים ותלמידי תיכון שכותבים עבודות למיניהם אמורים לפעול. ה-MLA מסביר:
The MLA Handbook is the association's guide for high school and undergraduate students on the preparation of research papers. It gives step-by-step advice on every aspect of writing papers, from selecting a topic to submitting the completed paper. It provides an authoritative presentation of MLA documentation style for use in student writing.
ברוב הגדול של המוסדות להשכלה גבוהה, וכמו-כן גם בתיכונים שבהם מכינים עבודות גמר (באנגלית, כמובן) המדריך הוא הסמכות המקובלת לסגנון הכתיבה, לציטוט בביבליוגרפיה, ועוד. לפני זמן קצר המהדורה השביעית של המדריך ראתה אור, ומספר בלוגרים חינוכיים מציינים מספר שינויים משמעותיים שמופיעים בו לעומת המהדורות הקודמות.

לפי המהדורה הזאת, כאשר מציינים מראה מקום לדף שמופיע באינטרנט, אין צורך לציין את הכתובת המדוייקת (ה-URL). כותבי המדריך מסבירים (וכאן אני מצטט דרך הבלוג של קן רונקוביץ, היות ואין לי כניסה למדריך עצמו):
Inclusion of URLs has proved to have limited value.... for they often change, can be specific to a subscriber or a session of use, and can be so long and complex that typing them into a browser is cumbersome and prone to transcription errors. Readers are now more likely to find resources on the Web by searching for titles and authors' names than by typing URLs.
אכן, אני יכול להעיד שלעתים די קרובות אני מנסה לבדוק URL שאני מוצא בביבליוגרפיה ומגלה שאפילו אם אני מעתיק נכון את הכתובת, מי שרשם אותה בביבליוגרפיה כנראה טעה, או שמאז פרסום העבודה, הכתובת השתנתה. יש כאן בצעם יישור קו עם המציאות – היום יותר קל לערוך חיפוש על שם המאמר ו/או שם המחבר מאשר לנסות להעתיק כתובת שלמה. (כמובן שאם המאמר שאנחנו קוראים מופיע ב-WWW, יצירת קישור היא הדרך הקלה, וההגיונית ביותר לאפשר לקורא להגיע אליו.)

אבל משמעותי יותר מהשינוי הזה הוא מה שאפשר לכנות החלשות העליונות של המקור המודפס. בעבר, "ברירת המחדל" של המקורות היתה הדפוס. רק אם המקור היה שונה ממודפס (דף אינטרנט, סרט, הקלטה), היה צורך לציין זאת. אבל היום אין כבר "ברירת מחדל". לכל מקור נדרש סיווג. מסביר ה-Online Writing Workshop של אוניברסיטה פרדו:
Every entry receives a medium of publication marker. Most entries will be listed as Print or Web, but other possibilities include Performance, DVD, or TV. Most of these markers will appear at the end of entries; however, markers for Web sources are followed by the date of access.
אין כאן שינוי מרעיד עולמות. למען האמת, למרות שההמלצות של ה-MLA הן הסטנדרט, אין לי מושג עד כמה הסטודנטים שכותבים עבודות עומדים בסטנדרט הזה. אבל פרסום ההנחיות האלו מצביע על ערעור של עליונות הדפוס. לטוב או לרע, משהו באמת משתנה.

תוויות:

מי אני?

  • אני יענקל
  • אני כבר בעסק הזה שנים די רבות. מדי פעם אני אפילו רואה הצלחות. יש כלים שמעוררים תאבון חינוכי, ונוצר רצון עז לבחון אותם. אך לא פעם המציאות היא שצריכים ללמוד כיצד ללמוד לפני שאפשר ליישם את ההבטחה של הכלים האלה.
    ההרהורים האלה הם נסיון לבחון את היישום הזה.

ארכיון




Powered by Blogger
and Blogger Templates