והוא בכלל לא ידע שהוא כותב
לא ראיתי את הכתיבה של התלמיד הזה ואינני יודע אם מדובר בכתיבה איכותית או לא. אבל ברור שכאשר הוא חושב על "כתיבה" התמונה שמצטיירת בראשו היא של מילוי דפי עבודה או של הגשת עבודות. אם התלמיד לא הרגיש שהוא כותב הוא כנראה חשב שהוא עסק במשהו לגמרי שונה.
לפני שנה הזכרתי כאן את המונח של קליי בורל – schooliness. מדובר בתכונה של הפיכת פעילות מתוקשבת (ולא רק מתוקשבת) מהנה ומעניינת למטלה מייגעת וחסרת עניין. בורל הביע את החשש שכאשר אנחנו מייבאים את התקשוב לתוך בית הספר אנחנו מאמצים טכנולוגיה חדשה ורצויה, אבל משאירים את הקסם ואת החן, את חדוות הלמידה, שקשורים לתקשוב, בחוץ. בסופו של דבר, במקום להלהיב את התלמידים, אנחנו משכנעים אותם שהתקשוב הוא עוד כלי משעמם בשגרת העבודה של בית הספר.
מדובר בסכנה האמיתית. לשמחתי, הדוגמה של ווג'וודסקי נותנת סיבה לחשוב שגם ההפך יכול לקרות, והלמידה הבית ספרית יכולה להפוך למשהו שבכלל איננה נראית כמו "לימודים".
ג'יי,
תודה על פוסט חשוב!
עמי סלנט
נ.ב מקווה שכתבת את זה כאשר ברקע מתנגן וינסטון מרסליס
נשלח ע"י:
עמי סלנט | 07 יוני, 2009 15:24
אני רוצה להציע הסבר אחר:
התלמיד פשוט התכוון לזה שהוא לא כותב (write) אלא שהוא מקליד (type)!
זהו אחד היתרונות הגדולים של המחשב: לא צריך לכתוב בכתב-יד אלא אפשר להקליד את הטקסט! התלמיד שהביע את עצמו בכל-כך הרבה דפים אמנם הקליד ולא "כתב"!
נשלח ע"י:
עזי | 08 יוני, 2009 14:35
אני עוקבת אחרי כתתו של ריצ'רד ווד'ווסקי דרכך בעיניין רב. יודעת שהנגישות למחשב רבה היום הרבה יותר מבעבר, אך עדיין לא נמצאת בכל בית.
מניסיון, רואה תלמידים שהחלו לכתוב ואף אופן כתיבתם השתפר בעזרת השיתוף עם המחשב וההקלדה קלה להם הרבה יותר מהכתיבה, אך גם ילדים שעדיין מעדיפים את העיפרון והנייר על המסך והמקלדת.
ולגבי המוסיקה...
אני דווקא הייתי מאזינה לאגם הברבורים - בכדי לזכור שבכל אחד יש ברבור, רק צריך את הפלטפורמה בכדי לגלותו...
יונה
נשלח ע"י:
Unknown | 09 יוני, 2009 19:26