« לדף הראשי | נו, עד כמה הדברים באמת נשארים אותו הדבר? » | ספרי לימוד, ויקיים, והצעה מלפני 40 שנה » | אני מקווה שהם יותר חכמים ממני » | מה? שוב על הנושא הזה? » | הצעה מעניינת, אך בשלב זה לא ישימה » | "הכנת התשתית ללמידה" » | המרחב הצטמצם, אך מה לגבי הגירויים? » | בלי ציניות - זה פשוט משפט נהדר! » | עלי? אתה כותב עלי? » | מתח בלתי נמנע? » 

יום ראשון, 2 בספטמבר 2007 

בכמה קהילות כבר אפשר להיות חבר?

חלק לא קטן מזנם ה-"חופשי" של מורים מוקדש להכנת שיעורים ולפעילויות אחרות הקשורות לעבודת ההוראה שלהם. המצב הזה מוכר לי (אם כי מלפני שנים די רבות). לכן, אין זה מפתיע אותי כאשר בהשתלמויות שבהן אני מציג בלוגים וקוראי RSS למורים אני שומע את התלונה "אבל למי יש הזמן לקרוא את כל זה?". אפילו אם אני רוצה להשיב שאחד התפקידים של המורה של היום הוא מעורבות במתרחש בבלוגוספירה המקצועית שלו, אני מבין היטב עד כמה קשה לקיים "חובה" כזאת.

והקושי הזה רק הולך וגובר. כמעט כל יום אני נתקל בבלוג חדש ומעניין שאחריו אני מעוניין לעקוב. ולא מדובר רק בבלוגים. יש גם קהילות מתוקשבות רבות הנוצרות על מנת לאפשר למורים לקבל וגם לתרום. אם נדרוש ממורים גם לקרוא בלוגים (ואולי גם לכתוב לבלוג אישי) וגם להיות חלק פעיל בקהילות, לא ברור כיצד הם בכלל ימצאו זמן להכין שיעורים.

יש ויכוח בין אלה ש-"מאמינים" בבלוגים, לבין אלה שחושבים שקהילות מתוקשבות מהוות תשתית טובה יותר - במיוחד למורים שזה עתה נחשפים לעניינים האלה. אישית, אני בין אלה שמוכנים לוותר על ה-"קהילה" לטובת רשתות חופשיות ואישיות יותר. לא שיש לי משהו נגד קהילות, אבל במהלך השנים למדתי שלעתים קרובות מדי "קהילה" היא בעצם פיקציה. כולנו מעמידים את הצרכים שלנו במרכז הפעילות שלנו, ואנחנו משתתפים במסגרות למיניהם במידה שאותה השתתפות תורמת לאותן צרכים. אין זה אומר שאני חושב שאיננו מסוגלים לעזור זה לזה. כמובן שזה אפשרי, ואפילו הכרחי. אבל יש משהו מלאכותי ברעיון של "קהילה מתוקשבת". קהילות בנות מאות "חברים" אינן, להבנתי, קהילות. הרי, אין שום אפשרות להיות "חבר" עם כולם.

לעומת הקהילה, הרשת היא דבר שצומח יותר בטבעיות. יש בלוגרים שאת הבלוגים שלהם אני קורא מפני שדעותיהם מחזקים את שלי. לעומתם, יש בלוגרים שאת הבלוגים שלהם אני קורא מפני שהם מכריחים אותי לבחון לעומק את הדעות שלי. מבלי שהם יודעים על כך, גם אלה וגם אלה ברשת שלי. יש עמיתים שמזינים אותי בקישורים כדאיים דרך חשבונות הדלישס שלהם, ואחרים שאליהם אני יכול לפנות (לרוב דרך הדואר האלקטרוני) כדי להבהיר בעיות - חלקן חינוכיות, חלקן טכנולוגיות. גם אלה ברשת שלי. כמה מהאנשים האלה מכירים אותי אישית, אבל רבים אחרים כלל לא יודעים על קיומי.

אני יודע שאני חלק מהרשתות של אנשים אחרים, ואני יכול לקוות שקיימות רשתות אחרות, של אנשים שאינני מכיר בכלל, שמהן אני מהווה חלק. אני מסתפק בזה, מבלי לדרוש "קהילה", או קשר הדוק יותר, ואינני חש שזה הסתפקות במועט. דווקא בעיני זה הישג די גדול.

ההרהורים האלה מתבשלים אצלי באופן די קבוע. הם צפים למלעה עכשיו בעקבות מאמרון של סקוט מקלוד ב-TechLearning Blog מלפני כמה ימים. מקלוד מעיר מספר הערות בנוגע לרשתות חברתיות מקצועיות. חלק מההערות שלו אינן נראות לי, אבל אחת פוגע בול:
As some of us encourage educators to dive into social networking, it behooves us to explicitly acknowledge the challenges of time management, multiple network management, etc. It’s not all glam and glitz.

נדמה לי שמורים שהם חדשים לתחום הזה של רשתות חברתיות - אם דרך בלוגים, או קהילות, או כל כלי אחר - עשויים לקבל את הרושם שאלה מאיתנו שכותבים על זה (שוב ושוב ... ושוב!) חושבים שאין דבר יותר קל מאשר לקפוץ למיים. הערות כמו של מקלוד מזכירות לי שכדאי לי להזהיר - יש מורים שעבורם הקביצה היא קלה, ואחרים שעבורם היא קשה, אבל עבור כולנו, להחזיק את הראש מעל למיים היא משימה כמעט בלתי אפשרית ... ובכל זאת כדאית.

תוויות: ,

בתגובה לשאלתך "בכמה קהילות אפשר להיות חבר?" - גיליתי כי אפשר להצטרף להרבה קהילות - אבל להשתתף במעט.

לאחר ההתלהבות הראשונית אשר התלוותה לגילוי כל כך הרבה אנשים המתעניינים באותם תחומי עניין הבנתי כי הרבה פעמים הדברים חוזרים על עצמם.
לכן למרות שנרשמתי כחברה בכמה קהילות, בסופו של דבר ישנם 2-3 בהם אני פעילה, בהן אני מרגישה שיש לי מה לתרום, להתרם וגם ללמוד. ונכון לומר כי ההשתתפות בקהילות האלה דורשת זמן ומאמץ - אבל בכל זאת היא כדאית עבורי. לדעתי כפי שצריכים ללמוד להשתמש במנועי חיפוש בתבונה ,כך גם רשתות וקהילות .

אנני מסכימה כי "יש משהו מלאכותי ברעיון של "קהילה מתוקשבת". קהילות בנות מאות "חברים" אינן, קהילות... אין שום אפשרות להיות "חבר" עם כולם."
יתכן וההגדרה שלי לקהילה וחבר היא שונה משלך - חיפשתי במילון ומצאתי בין ההגדרות כי קהילה הינה
a social, religious, occupational, or other group sharing common characteristics or interests and perceived or perceiving itself as distinct in some respect from the larger society within which it exists
וחבר הינו
an associate who provides cooperation or assistance
תאורים אלה פחות או יותר מתאימים לתפיסה שלי של חבר וקהילה מקוונת.

אנני שוללת את הרעיון של רשת אשר צומח באופן טבעי, לי פשוט לא היה סבלנות לחכות לצמיחה הזו. לא נהניתי מהכתיבה ללא מענה, וללא ביקורת.

אני מסכימה לגמרי לגבי חשיבות "המעורבות במתרחש בבלוגוספירה המקצועית" אבל גם חושבת שאי אפשר לדרוש ממורה שיקרא כל בלוג ומאמרון שמתפרסם ,בדיוק כפי שאי אפשר לדרוש ממנו לקרוא כל עיתון וכתבה. באופן אישי אני לא אוהבת לקרוא מתוך קורא ה-RSS שלי
כמויות המידע הזורמים שם באופן אחיד וללא סימנים מזהים מקשים עליי לברר בין העיקר לתפל וגם אם זה לוקח לי יותר זמן אני מעדיפה לבקר בבלוגים ובדפי הקהילות כדי להתעדכן במה חדש.

בסופו של דבר אני לומדת הרבה גם מחברי הקהילות בהן אני חברה וגם מהרשת , לא הייתי מוותרת על זה או על זה.

בעולמנו רווי המידע יש מקום לסייע למורים בסינון המידע .


עמי סלנט
פורטל מס"ע
http://www.portal.macam.ac.il

עמי ללא ספק צודק. יש טעם, ואולי אפילו צורך, לסייע למורים בסינון מידע. פורטל מס"ע הוא תרומה חשובה בסיוע הזה. אבל יש סוגים שונים של סיוע.
הסיוע של מס"ע הוא סיוע מקצועי שצונח אלינו מלמעלה. המורים שלנו הם בני מזל שמישהו מסנן עבורם, אך אני חושש שהסינון בדרך הזאת, חשוב ככל שיהיה, מנציח גישה שאומרת "מישהו יודע יותר טוב ממני, ואני סומך עליו".
שוב, אין פסול בזה. אבל בנוף המידעי של היום, בעל ההיצע הכל כך רב ומגוון, המורים (וכמובן גם התלמידים) צריכים ללמוד לסמוך גם על עצמם.
וכאן הקהילות והרשתות נכנסות למשחק. כל אחד מאיתנו בונה לעצמו רשת של חברים, עמיתים, שותפים (מחק את המיותר, או הוסף ככל הדרוש) שבאמצעותה הוא מסתייע, ומסייע לאחרים, בסינון, ואף בחשיפה, של פריטי מידע חדשים. בוודאי אין לשלול את השרות העצום שכלי כמו פורטל מס"ע מעניק, אבל נדמה לי שכל מורה צריך לשלב אותו כחלק מהרשת הרחבה יותר של עצמו.

הוסף תגובה
מי אני?

  • אני יענקל
  • אני כבר בעסק הזה שנים די רבות. מדי פעם אני אפילו רואה הצלחות. יש כלים שמעוררים תאבון חינוכי, ונוצר רצון עז לבחון אותם. אך לא פעם המציאות היא שצריכים ללמוד כיצד ללמוד לפני שאפשר ליישם את ההבטחה של הכלים האלה.
    ההרהורים האלה הם נסיון לבחון את היישום הזה.

ארכיון




Powered by Blogger
and Blogger Templates