« לדף הראשי | הישחקו הבלוגרים לפנינו? » | זול הוא לא בהכרח דל » | גלגולו העגום של הפנייה לעזרה » | אנשים, מסמכים, והרשתות שאנחנו בונים » | רוח נעימה נושבת בקיץ » | אין זה בהכרח שאלה של טיפשות » | אהבתי » | האם מבחנים הם הדרך להעריך למידה בקורס מקוון? » | לא מדובר כאן בספריה דיגיטאלית בלבד » | כנסים אינם חייבים להיות סתמיים » 

יום שלישי, 12 באוגוסט 2008 

האם פרחי הוראה מדור האינטרנט אורייניים?

ויל ריצ'רדסון מקשר למאמר בכתב העת המקוון Innovate בשם Why Professor Johnny Can’t Read: Understanding the Net Generation’s Texts (דרוש הרשמה, אבל חינם). הטענה הבסיסית של המאמר כבר די מוכרת – דרכי הלמידה של בני דור האינטרנט שונות מאלה של המורים שלהם. בלשון מחברי המאמר:
their understanding of the world has come primarily from digital sources
דרך החשיפה לכלים דיגיטאליים בני הדור הזה לא רק מכירים את העולם, אלא גם מכינים טקסטים באמצעותם – דבר שמציב בעיה בפני המורים שלהם:
Surrounded by digital media and technology-enhanced texts of all kinds, these students have developed specific skills and knowledge to read, understand, and create these texts (Pinker 1994). Faculty who teach these students, however, may have difficulty reading and understanding these texts.
המסקנה מתבקשת: אם המורים באמת רוצים ללמד, עליהם להכיר את הכלים שבשימוש דור האינטרנט, ונכון להיום, הם אינם מכירים אותם.

הטענה הבסיסית כאן אינה אלא גלגול של הטענה של פרנסקי בנוגע לילידים דיגיטאליים. מפני שדור האינטרנט גדל עם הכלים האלה, הוא רואה את העולם אחרת מהדורות שבאו לפניו. המורים, שגדלו בתרבות ליניארית, אינם מצליחים "לקרוא" את העבודות של הסטודנטים מפני שהעבודות האלו דיגיטאליים, מולטי-מודאליים, ועוד:
Many faculty members developed their writing skills in a print world where text took the conventional form of paragraphs on a page or was packaged as a book or an article, a story or a novel; its production was typically conceived of as a solitary act. Consequently, their previous experiences with and understanding of text are quite different from that of the N-Gen student, which may lead to profound misunderstandings. When instructors perceive linear, print-based texts as a benchmark, the N-Gen’s texts may, at first glance, fall quite short. However, these digital texts do not necessarily lack style, coherence, or organization; they simply present meaning in ways unfamiliar to the instructor.
אני מצפה שבבלוג Net Gen Nonsense יתייחסו למאמר הזה בקרוב. חשוב לציין שריצ'רדסון, שנוטה להסכים עם קביעות כמו אלה שבמאמר, כותב שהוא חש שהמאמר מתלהב יתר על המידה מבחינת השוני בין הדורות. מספר קביעות במאמר נראות לי מפוקפקות. האזכור לפינקר, למעלה למשל, איננו מציין עמוד בספר שלו, ונדמה לי שכל מה שפינקר טען שם היה שהאופי של הטקסטים שבני אדם יוצרים מושפע מהטכנולוגיות שברשותם – קביעה שאיננה אומרת דבר על בני דור האינטרנט. כמו-כן, כותבי המאמר קורצים לוויגוטסקי ולאטיאן וונגר, וכאילו טוענים שההוגים האלה תיארו את דרך הלמידה של בני דור האינטרנט, לא את הדרך שבה בני אדם, באשר הם, לומדים. וכן, הם אפילו רומזים שהמוחות של בני דור האינטרנט מתפקדים אחרת מאשר המוחות של הוריהם.

אני מניח שיש מידה לא קטנה של צדק בקביעה שמרצים בקולג'ים אינם רגילים להעריך עבודות שחורגות מהפורמט המסורתי של קובץ טקסט מודפס. אבל אין זה אומר שסרט שסטודנטים מכינים בעזרת הטלפון הסלולארי ומעלים ליו-טויב בהכרח יהיה סרט טוב. נדמה לי שמרצים רבים מוכנים לקבל עבודות שמשלבות את השימוש בכלים דיגיטאליים, אבל הם יעריכו את העבודות האלו על פי איכותן, ולא על פי הכלים שבהם הוכנו.

הווארד סלפקוב הוא בלוגר חינוכי קנדי שמלמד פרחי הוראה במספר קולג'ים קטנים. במאמרון חדש סלפקוב כותב שהוא הסכים ללמד קורס שהוא חדש עבורו – קורס על אוריינות. הוא כותב שתחילה היה מוזר בעיניו שעוד לפני שהם ילמדו מתודולוגיה, פרחי ההוראה ילמדו על אוריינות. אבל אחרי הרהור, הוא משנה את דעתו. הוא מסביר:
I have spent too many years in staff rooms not to pick up on the fact that there are an awful lot of teachers who don't read. They can read and write, in other words they have language facility, but according to the definitions I have read of literacy, they are not literate themselves.
כאשר סלפקוב כותב שבעיניו פרחי ההוראה שלו אינם אורייניים, הוא איננו מתכוון שבמקום לקרוא ספרים הם רק רואים סרטים, או רק גולשים באינטרנט. הוא מכיר בכך שהם מסוגלים לקרוא ולכתוב, אבל הוא מדגיש שהם אינם מנצלים את הכישורים האלה כראוי. זאת ועוד: הוא מתכוון להגדרה רחבה יותר של אוריינות – היכולת להשתמש בסוגים שונים ומגוונים של טקסטים, היכולת להנות מהקריאה, או היכולת לא רק לצפות בסרט, אלא גם לפענח את כוונת הבמאי.

פרחי ההוראה של סלפקוב הם מדור האינטרנט. לו פרחי ההוראה האלה היו אורייניים בכלים דיגיטאליים למיניהם, ורק המעיטו לקרוא ספרים (כפי שטוענים מחברי המאמר ב-Innovate) היה זה בעיני מצב עצוב, אבל מצב שאיתו אפשר להתמודד. לצערי, נדמה לי שסלפקוב צודק – העדר הכישורים האורייניים שלהם הוא גם בתחומים המודפסים המסורתיים, וגם בתחומים הדיגיטאליים החדשים.

תוויות: ,

באמת כמו שציינת הבעיה העיקרית במערכת החינוך היא שהתלמידים מגיעים מהדור הדיגיטלי ואילו המורים מן הדור הישן.
לכן המוסדות להשכלה גבוהה חייבים לשלב בהוראה לגיל הרך, הוראה באמצעות האינטרנט, המחשב, ואולי אפילו משחקי מחשב.

הוסף תגובה

קישורים להודעה הזאת

הוסף קישור

מי אני?

  • אני יענקל
  • אני כבר בעסק הזה שנים די רבות. מדי פעם אני אפילו רואה הצלחות. יש כלים שמעוררים תאבון חינוכי, ונוצר רצון עז לבחון אותם. אך לא פעם המציאות היא שצריכים ללמוד כיצד ללמוד לפני שאפשר ליישם את ההבטחה של הכלים האלה.
    ההרהורים האלה הם נסיון לבחון את היישום הזה.

ארכיון




Powered by Blogger
and Blogger Templates