מחקרים שהקיפו עשרות אלפי תלמידים ברחבי העולם מגלים כי הקשר בין הישגים לימודיים למחשוב הוא אפסי, ולעתים אפילו שלילי.
אני מודה שהדבר הראשון שעשיתי כשעיינתי בכתבה היה לחפש תאריך. בשבועות האחרונים הקלקתי על מספר קישורים דרך קורא ה-RSS שלי או דרך אמצעים אחרים בציפייה להגיע לחומרים חדשים, אבל גיליתי שאותם מאמרים שהוזכרו היו די ישנים. היו אפילו לא מעט מאמרים "חדשים" שאליהם כבר התייחסתי כאן. היות וגם אני נמצא בפיגור תמידי בנסיון לקרוא את כל הדברים שמגיעים אלי, אני יכול להבין שזה קורה גם לאחרים, ולכן היה הגיוני שאותם קישורים היו לכתבה ישנה. בפתיחת כתבה קראתי ש:
בשבועות האחרונים מגבשים במשרד החינוך תוכנית חדשה למחשוב בתי הספר, כזו שתכלול תוספת של עמדות מחשבים ושינוי מתבקש גם בדרכי ההוראה ובהכשרת המורים.
והנה, גם הפתיחה הזאת רמזה לי שכבר קראתי את הכתבה. הרי כל מי שעוסק בתקשוב בחינוך יודע שתוכניות חדשות מופיעות בתדירות גבוהה, כך שניסוח כמו "בשבועות האחרונים" איננו מסגיר שום דבר לגבי מתי הדברים באמת התרחשו.
אבל עיון בתאריך, ומאוחר יותר גם הצצה בדף הראשי של העיתון המודפס, הראו לי שהכתבה אכן מהיום. אני מודה שהתחושה הראשונה שהתעוררה אצלי כאשר הבנתי שבאמת מדובר בכתבה מהיום היתה תחושה של רוגע – אם זה מה שיש לעיתון לפרסם בעמוד הראשי, כנראה ששום דבר רציני לא קרה אתמול. ובכל זאת, התקשיתי להבין למה עיתון מכובד כמו הארץ בחרה למחזר את הטענות של גבי סלומון שכבר התפרסמו, כמעט מילה במילה, פעמים רבות בעבר.
ומה הם המחקרים שעליהם סלומון מבסס את הקביעות הכל כך קשות שלו? בין היתר, הכתבה מספרת לנו שמחקר משנת 2007 מצא שיותר מכל גורם אחר, מה שמשפיע על הישגי התלמידים הוא איכות המורה. מותר כאן אולי לציין שמדובר בממצא מוכר היטב ממחקרים רבים אחרים, מהרבה לפני 2007. ספק אם מדובר בנתון שהיה מגיע לעמוד הראשי של עיתון אם לא היו משתמשים בו כדי לנגח את התקשוב. הבעיה היא שלנתון הזה אין, בעצם, קשר לתקשוב – יש מורים איכותיים עם תקשוב ובלי תקשוב, ומורים לא איכותיים עם תקשוב וגם בלי תקשוב. (אגב, יתכן שאין זה מדוייק להגיד שהגורם החשוב ביותר הוא המורה. מורים מצויינים אכן יכולים לקדם תלמידים עניים, תלמידים שאינם מקבלים טיפול רפואי ראוי, ותלמידים רעבים, אבל שיפור בתנאים הכלכליים הבסיסיים של התלמידים האלה עשוי לתרום עוד יותר לשיפור בהישגים הלימודיים שלהם.)
מותר גם לשאול לגבי המחקרים שהוזכרו בתחילת הכתבה – אלה שהצביעו על קשר "אפסי, ולעתים אפילו שלילי" בין המחשוב לבין ההישגים של תלמידים. האם כל כך קשה להביא מקור שאפשר לבדוק או, במהדורה האינטרנטית, קישור למקורות? הנה, למשל,
קישור למחקר אחד, משנת 2007, שמצביע על שיפור בכישורי כתיבה בעקבות פרויקט של 1:1 במדינת מיין. אולי שיטות המחקר של המחקר הזה אינן מקובלות על סלומון; אולי התוצאות אין משכנעות. אבל קשה מאד להכריז חד משמעית שאין מחקרים שמצביעים על השפעה חיובים של מחשבים על הישגים של תלמידים.
בסיום הכתבה מופיע ציטוט נוסף מסלומון:
אני לא נגד המחשוב, אלא נגד שימוש עיוור במחשבים. צריך למצוא את ההיבטים בהם המחשב יכול לתרום באופן ייחודי, ולא להכניס עוד ועוד מחשבים לבתי הספר.
נוצר הרושם שהגבי סלומון של סוף הכתבה הוא אדם אחר מאשר הגבי סלומון של תחילתה. הרי בקטע הזה פתאום אנחנו קוראים שהבעיה איננה המחשב, אלא השימוש הלא נבון בו. אני כמובן מסכים עם הקביעה הזאת, ואינני מכיר אף איש חינוך שעוסק בתקשוב שהיה חולק עליה. אבל אם אני מסכים איתו, למה כל התלונות של המאמרון הזה? לשאלה הזאת תשובה די פשוטה.
פעם אחר פעם מציפים אותנו באמירות שרומזות לנו שרק גבי סלומון (ומי שכותב את הכתבה) יודע מה באמת צריכים לעשות עם מחשבים בחינוך. כמעט באותה קלות שאפשר לשלוף ציטטות נדושות מהמגירה אפשר גם לצאת לשטח ולמצוא מורים רבים שהם שותפים לדעה שדרוש שימוש נבון בכלים דיגיטאליים. אבל הם לא רק שותפים לדעה הזאת – הם גם פעילים מאד, בעבודה היום-יומית שלהם, בנסיון לעצב את דרכי ההוראה שלהם כדי שהלמידה של תלמידיהם תהיה גם מעניינת ומשמעותית. הם מבקשים ליישם שימוש נבון בכלים מסוגים שונים – באינטרנט, ברשתות חברתיות, במחשבים ניידים, בטלפונים סלולאריים, וכן, אפילו גם בלוחות אינטראקטיביים. ההתעלמות מהעבודה הטובה שמתרחשת בשטח, התעלמות שהיא אופיינית כל כך לכתבות מהסוג הזה, היא עלבון לאותם מורים, ובוודאי איננה מקדמת את השימוש הנבון, והמוצלח, של הכלים האלה בחינוך בארץ.
תוויות: הרהורים, פני החינוך