ענין של איפה שמים את הדגש
תוויות: פני החינוך
השבוע דוייל כותב על המטרות של החינוך. (נדמה לי שכמעט תמיד הוא כותב על המטרות של החינוך, ופשוט עושה את זה כל פעם מזווית אחרת, ובעזרת מטפורות שונות.) הוא מוסר לנו שהסיסמה של המחוז בו הוא עובד היא:
תוויות: פני החינוך
השבוע דוייל כותב על המטרות של החינוך. (נדמה לי שכמעט תמיד הוא כותב על המטרות של החינוך, ופשוט עושה את זה כל פעם מזווית אחרת, ובעזרת מטפורות שונות.) הוא מוסר לנו שהסיסמה של המחוז בו הוא עובד היא:
תוויות: סלולארי
סולוואי הוא פרופסור באוניברסיטה של מישיגן שבנוסף לפעילות בתחום הפיתוח הטכנולוגי מעורב מאד במתרחש בבתי הספר בעיר דטרויט. כבר שנים רבות הוא מעורב בעניינים הקשורים לתקשוב בחינוך, ובמשך רבות מאלה הוא טוען שמחשבי כף-יד הם הכלי המתאים לקידום התקשוב בחינוך. (מומלץ להאזין להרצאה שסולוואי נשא בשנת 2002 ב-MIT על ערכם החינוכי של מחשבי כף-יד.) אין זה פלא שסולוואי מעורב בכנס כמו Mobile Learning ’09, ועצם העובדה שהוא כן מעורב בו נותן (בעיני, לפחות) מידה של כבוד לכנס שאחרת נראה כלא יותר ממהלך שיווקי.
לאחרונה, בסמוך לכנס, התפרסמו, כנראה שלא במקרה, מספר כתבות (די קצרות) בעניין סלולאריים בחינוך. כתבה אחת, ב-Campus Technology מספרת על פיתוחים חדשים שבהם סולוואי מעורב:
"People ask why every child needs a computer and why can't students just share," Soloway said. "Well, do you share pencils?"
כל פעם שטכנולוגיה כלשהי נכנסת לחינוך מישהו מרוויח. במשך שנים רבות המוציאים לאור של ספרי הלימוד הרוויחו, וכבר התרגלנו לרווחים הגדולים של יצרני החומרה והלומדה למיניהן. אז אפילו אם אינני מתלהב מהרעיון שחברות ענק יחדרו לתוך בתי הספר, חברות הסלולאר הן רק האחרונות בשרשרת ארוכה של גורמים פרטיים שמזהים שוק נאה ומנסים לנצל אותו. ולפחות יש ערך חינוכי אמיתי במה שיש להם למכור.
תוויות: סלולארי
סטאמר משוכנע שמדובר בכלי בעל פוטנציאל אדיר, אבל בכל זאת הוא חושש שהדרך שבה מתייחסים לכלי, ולבדיקת היעילות שלו בחינוך, לקויה. הוא כותב שהוא מתרשם שהאנשים שאיתם הוא עובד אינם מתייחסים אליו כמשהו שונה ממחשב נייד:
Or in schools that have laptop carts, we wheel them into a classroom, pass out the units, and then proceed, again largely with group activities.
Undoubtedly they, especially the kids, will give us some insight we can’t get any other way.
תוויות: דיווחים, כנסים, פני החינוך
אליעזר יריב ביסס את רוב הרצאתו על ספרו של אלפי קון The Homework Myth. (מצאתי שלפי הקטלוג המאוחד של הספריות בארץ יש רק שני עותקים של הספר בספריות אקדמיות. ציפיתי שיהיו יותר.) אינני כותב את זה כביקורת – טוב שהטענות של קון זוכות לבמה, ודבריו של יריב היו רהוטים ומשכנעים. עפרה מייזלס תיארה כיצד שיעורי בית מסייעים בפיתוח תרבות של אי-ציות לסמכות. היא טענה שכאשר מורים נותנים שיעורי בית בלי לבדוק אותם, וכאשר הורים שואלים את ילדיהם אם הם עשו שיעורים בציפייה לשמוע "כן" ולא לבדוק שום דבר נוסף, אנחנו מלמדים את הילדים שלנו לרמות.
נדמה לי שדני בן-צבי לא דיבר על שיעורי בית, אלא על הצורך במטלות איכותיות, בכיתה ומחוץ לכיתה, כאמצעי ליצירת תרבות למידה חדשה. בן-צבי הדגיש שאם אנחנו רוצים לטפל בשיעורי בית, עלינו לטפל קודם בחינוך באופן כללי. נדמה לי שבקהל היתה הסכמה רחבה עם הקביעה הזאת. ניבה פרי המשיך את הקו הזה כאשר במושב המקביל בו נוכחתי היא תיארה כיצד היא משתמשת בבלוגים בבית הספר בו היא מלמדת. במקום התייחסות ממוקדת לשיעורי בית, היא שמה דגש בלמידה באופן כללי.
בקיצור, יותר מכל בלטה ביום העיון תחושה שאי אפשר לדבר על שינוי בגישה לשיעורי בית מבלי לבחון מהן המטרות של בית הספר באופן כללי. גם בתחום התקשוב הטענה הזאת עולה פעם אחר פעם. כדי להעריך את ערכו של עוד "לוח חכם" בכיתה, למשל, אנחנו חייבים לבדוק אם מדובר ביצירת אינטראקציה לימודית חדשה, או בהנצחת השיעור הפרונטאלי. בצורה דומה, באותה מידה שבלוג יכול להוות בסיס לפורטפוליו אישי ולרפלקציה משמעותית בלמידה של התלמיד, ללא שינוי בתפיסה החינוכית, סביר להניח שהוא לא ישמש ליותר מאשר אמצעי דיגיטאלי להגשת שיעורים.
הבדיקה שנערכה ביום ראשון לגבי כדאיותם של שיעורי בית, כמו הבחינה המתמדת של מקום התקשוב בבית הספר, הראה שאין מנוס מעריכת בחינה מעמיקה בנוגע למטרות החינוכיות שלנו.
תוויות: סלולארי
עבור אלה שמתנגדים לשימוש בטלפונים סלולאריים בבית הספר, אין צורך לחפש סיבה לפסול את היוזמה. רבים כאלה מגיבים לכתבה בטיימס, ונדמה שהם לא רק שוללים את השימוש בסלולארי בבית הספר, אלא היו מעדיפים גם להוציא את המחשבים שכבר נמצאים שם. אבל נשמעת ביקורת גם מאנשים שהם בעד שילוב טכנולוגיות חדישות לתוך היכתה. המבקרים האלה רואים ביוזמה תכסיס שבאמצעותו אפשר לחדור לתוך שוק החינוך. אולי בשלבים הראשונים חברות הסלולאר יתרמו מכשירים, או זמן אוויר, לבתי הספר. אבל בהמשך, כך הם טוענים, בתי הספר יגלו שעליהם לרכוש את המכשירים החדישים, והיקרים, ביותר. הכתבה מוסרת, למשל, שאחד מחברי קואליציית הסלולאר:
ומה לגבי המחקר שעליו ידווח בכנס? בשלב הזה קשה להתרגש ממנו. לפי הכתבה בניו יורק טיימס, מדובר בסך הכל ב:
וזה מה שמדאיג אותי. כבר היום לא מעט בתי ספר, ללא תמיכה של המגזר העסקי, מתנסים עם מכשירים סלולאריים ובוחנים כיצד אלה יכולים לסייע להוראה וללמידה (לפני מספר ימים כתבתי כאן על נסיון כזה באנגליה). הנסיונות האלה צומחים מהשטח. תמיכה כספית מבחוץ בוודאי לא היתה מזיקה, אבל נדמה לי שאין תחליף לעצמאות של בתי הספר, עצמאות שמאפשרת להם להתנסות ולמצוא מה מתאים לצרכים שלהם. אם נעודד מורים ותלמידים לבחון את היכולות החינוכיות של המכשירים האלה, גם אם לא מדובר בדור שלישי, או במכשירים החדישים ביותר, הסיכוי שהם ימצאו שימושים אותנטיים, הקשורים לצרכים האמיתיים של בתי הספר, גדול בהרבה מהסיכוי שיוזמה עסקית חיצונית תעשה זאת.
תוויות: אוריינויות
הכתבה החדשה עוסקת בספרנים בבתי ספר, ובעיקר בשני היבטים של המקצוע. מצד אחד אנחנו קוראים שהספרנים עוברים הסבה – הם כבר אינם "סתם" ספרנים (כאילו שהיה משהו משפיל במקצוע הזה) אלא מורים לאוריינות המידע. אבל לצד ה-"שינוי" החיובי הזה, אנחנו גם לומדים שהם נמצאים תחת איום קיומי. כפי שצוין בכתבה:
Most of the students ignored her, as she knew they would. But Nozimakon Omonullaeva, 11, noticed something odd on a page about Christopher Columbus.
“It says the Indians enjoyed the cellphones and computers brought by Columbus!” Nozimakon exclaimed, pointing at the screen. “That’s wrong.”
אנשים הקרובים לנושא התקשוב בחינוך בוודאי אינם רואים סתירה בין ספרן שמעודד קריאת ספרים לבין מידען שעוזר לתלמידים להשתמש באינטרנט. הרי אין כאן תופעה יוצאת דופן, אלא שני פנים של אותו מטבע. אבל מתברר שיש אנשים שאינם רואים שהשניים כל כך קשורים. כותרת בכתבה שהתפרסמה לפני כשבועיים ב-ScienceDaily שואלת: Is Technology Producing A Decline In Critical Thinking And Analysis?. הכתבה מדווחת על מחקר שנערך ב-UCLA שמצא שככל שטכנולוגיות מתקדמות חודרות לתוך חיינו:
תוויות: בלוגים, דיגיטאליות, שימוש בבתי ספר
אבל אין ספק שהכתיבה של ווג'וודסקי קולחת ומהנה, והמסר שלו די ברור. הדגש איננו על טכנולוגיה בלבד, אלא על הדרכים שבהן הטכנולוגיה יכולה להשפיע. במאמרון הפתיחה לבלוג הוא מצהיר על כוונותיו:
Over the last two years, I have seen a real change in relations to technology in the classroom. And that change has been student-driven.
While I encourage reading online, in no way do I ever discourage reading real paper books. As I've written before, it's not paper I'm against -- it's a paper-knowledge mentality I'm in opposition to.
Over the course of the year, the students unwittingly develop a wonderful digital portfolio that demonstrates their progress. And -- and this is something else cool about the dynamism of Web 2.0 -- is that the students can go back, revisit their notes, and link their notes to digital sources and scholarship online.
תוויות: סלולארי
הדוח הוא סיכום של הנסיון של שלושה בתי ספר תיכוניים שלמרות שהדבר מנוגד למדיוניותם, הרשו למורים ולתלמידים להשתמש בניידים בשיעורים. כמה מאות תלמידים השתתפו בניסוי, והסיכום הכללי היה חיובי מאד:
In every case, other teachers became interested and involved, and the project teachers decided to continue using mobile phones. These champions of change have shown that, with good planning and anticipating class management and technical issues, using mobile phones can be a very productive way to augment access to tools for computing, communication and photography.
מעניין לציין שלפני הניסוי, תלמידים רבים לא חשבו שיש לטלפון הסלולארי מקום בבית הספר, וגילוי הפוטנציאל הזה היה עבורם הפתעה:
כתבה שהתפרסמה לפני שבוע באתר של ה-Milwaukee Journal-Sentinel מדווחת על קורס מקוון באוניברסיטה של ויסקונסין במילווקי שמתנהל לפי שיטה שפותחה על ידי פרופסורית באוניברסיטה שכנראה משיגה את התוצאה הזאת. כותרת הכתבה:
ברור שהמטרה של השיטה היא יצירת סביבה שבה הסטודנט ילמד את החומר שבדרך כלל מופיע במבחן הסיום של קורס מסורתי. וזה כנראה פועל:
The online model, the study found, was particularly successful for disadvantaged or underprepared students - low-income students, racial and ethnic minorities, and those with low grades or ACT scores. And students in general do better in the class, too, earning a higher percentage of As and Bs than students earn in traditional Psych 101.
קשה להגיד שההצלחה של השיטה קשורה ישירות לכך שהוא מקוון. במידה רבה סוד ההצלחה הוא המעורבות הרבה בהתקדמות של כל סטודנט שבנוי לתוכו. עוזרי ההוראה של רדי, למשל, עוקבים אחרי תוצאות הבוחנים של כל סטודנט ואם דרוש, הם מתקשרים אליהם, לפעמים בדואר אלקטרוני ולפעמים טלפונית, כדי להציע עזרה. וכאן, כמובן, יש יתרון לתקשוב: הפעילות של כל סטודנט נרשמת, עד לפרטים הקטנים. עוזרי ההוראה יכולים לדעת כמה זמן הסטודנט הקדיש לכל משימה, אם הוא פתח את פרקי הקריאה, ועוד.
הכתבה מביאה כמה מההסברים של רדי להצלחת התוכנית שלה. בין היתר אנחנו קוראים:
תוויות: טכנולוגיה, כלים חברתיים, למידה, רשתות חברתיות
ריינרד כותבת שמערכות חינוך חייבות להדגיש את ההיבט החברתי של הלמידה. היא מציינת שאם הסטודנט יבין שידע נבנה במסגרת חברתית הוא יבין שכדאי לו להשתמש בכלים החברתיים שכבר נמצאים ברשותו גם לשם הלמידה:
תוויות: אוריינויות, מידענות
הטבלה של לומברדוצי מעניינת, אבל נדמה לי שראינו רבות כמוה בעבר. מה שמרשים אצלה איננה הטבלה, אלא ההכרות בעובדה שהתלמידים והסטודנטים של היום עדיין לא רכשו את המיומנויות הרצויות, ולכן הם אינם מסוגלים לנצל את הכלים החדשים שעומדים לרשותם כמו שצריך. לומרדוצי מצטטת את אליסון רוסט ב-eLearn Magazine שמביאה תחזית טכנולוגית לשנה החדשה בחינוך. לפי רוסט, בשנה הזאת נפגוש:
תוויות: העתקה-הדבקה, כישורי המאה ה-21
הפרויקט שעליו מדווח בכתבה מתמקד בעשייה. באמצעות חומרים וחפצים יום-יומיים המוגשים להם, ניתנת לתלמידים הזדמנות להציע פתרונות לבעיות הנדסיות שונות. דרך משימות שונות התלמידים אמורים לרכוש מיומנויות של יצירתיות, של עבודת צוות, של תקשורת, ועוד. קן קיי, נשיא ה-Partnership for 21st Century Skills, שכנראה מלווה את הפרויקט, מסביר את הרציונאל של הפרויקט:
אבל כנראה שלפותח בקלישאות, אומרים לו "המשך". בכתבה מזכירים את "העולם האמיתי", וגם את "הכישורים הדרושים בחיים האמיתיים", ועוד. אי-שם באמצע הכתבה המפקחת המתלהבת מסיומה מיטיבה לחבר יחד שרשרת ארוכה של קלישאות:
אבל מעבר לכך שמחברת הכתבה כנראה היטיבה לרכוש את מיומנות ההעתקה וההדבקה הנחוצה כל כך במאה הזאת, האם יש עדות לכך שהפרויקט שבכתבה באמת מפתח כישורי המאה ה-21? אפשר לטעון שהכתבה הראשונה, מהקיץ, שימשה מבוא לפרויקט חדש, ואילו הכתבה החדשה מדווחת על הנעשה באותו פרויקט עד אמצע שנת הלימודים, ולכן החזרה על קטעים מסויימים מוצדקת. ובכל זאת, הרושם הכללי הוא שיש חזרה על המשפטים הנדושים האלה מפני שעוסקים כאן הרבה יותר בשיווק מאשר בחינוך. והשיווק הוא, כמובן, אחד הכישורים המוערכים ביותר של המאה ה-21.
הפיד הזה מביא לי מספר די רב של מאמרונים, ובדרך כלל הצצה חטופה בהם מספיקה לי כדי לזהות מה כדאי לי לקרוא ועל מה אפשר לפסוח. מאמרונים רבים מדי, למשל, הם של סטודנטים בקורסים לתקשוב חינוכי שהמרצים שלהם הנחו אותם לפתוח בלוג ולהתייחס לרעיון של ה-PLE. ברוב המקרים האלה אני קורא דברים נוסח "הקמתי את ה-PLE שלי אבל אני עדיין לא יודע מה לעשות איתו".
כל המבוא האריך הזה בא על מנת לציין שלפעמים אני נתקל בבלוג שלא הכרתי שממש תענוג לקרוא. היום, למשל, הגעתי לבלוג של אלן קאן, מרצה לביולוגיה באוניברסיטה באנגליה שעוסק גם בחקר הפדגוגיה. במאמרון חדש קאן כותב על רפלקציה אצל הסטודנטים שלו. ליתר דיוק, הוא שואל: Who needs reflection?. קאן מסביר שבקורסים שלו כל סטודנט אמור לבנות פורטפוליו דיגיטאלי, ולכן עליו להנחות את הסטודנטים לגבי מה שצריך להופיע בו:
מרטין וולר מגיב למאמרון של קאן. הוא מדגיש שקשה מאד להגדיר מה זאת רפלקציה. הוא מוסיף שסטודנטים לומדים מהר כיצד לשחק את המשחק:
תוויות: הרהורים, פני החינוך
במאמרון חדש בבלוג שלו גודין מונה 27 תשובות לשאלה "לשם מה בית הספר?". לפעמים התשובות שלו רציניות ולפעמים הן קלילות. על פי רוב הן נשארות פחות או יותר ברובד של סיסמאות. מתוך עיון ברשימה מורגש שהוא איננו מתבייש להגיד דבר והיפוכו. כדי להמחיש את סגנון הרשימה אני מביא כאן את התשובות הראשונות בה. לפי גודין, אלה התכלית של בית הספר:
הגעתי לרשימה של גודין דרך מאמרון של טים סטאמר. סטאמר מציין שלפני שבוע הוא השתתף בכנס שבו נשאלה אותה שאלה לגבי התכלית של בית הספר. אין זה צריך להפתיע שגם בכנס לא הגיעו להסכמה על "תשובה". אבל רשימה כמו זאת של גודין, שבאופן כמעט תמים מעלה סיסמאות ריקות לצד מטרות כבדות משקל, יכולה לעזור לנו להכיר בכך שאפשר אולי להכניס את התקשוב לתוך בית הספר, אבל לא נוכל לבחון את מידת ההצלחה שלו אם הוא לא יהיה קשור למטרה חינוכית מוגדרת.