סיפור מעודד לפתיחת שנת הלימודים
קרל פיש מדווח על התנסות של מורה לכימיה בבית הספר התיכון בו הוא מלמד במדינת קולוראדו. ליתר דיוק, מדובר בהתנסות שעתידה להתרחש. עוד לפני שפיש מתאר על הניסוי עצמו, הוא מתאר את הרקע הלימודי של הניסוי, וממקם אותו על רצף של נסיונות העבר.
פיש מספר על פרויקט של מרצה לכימיה באוניברסיטה, פרויקט שבו במקום להקדיש את שעות השיעור להרצאות, אותן ההרצאות הועלו לרשת כ-podcasts. את שעות ההוראה שהתפנו בעקבות זה המרצה הקדיש לקשר אישי יותר עם סטודנטים שהיו זקוקים לזה, ולהמחשות על החלקים של ההרצאות שהסטודנטים לא הבינו. בבלוג שלו אותו מרצה דיווח שכאשר הוא פעל בדרך הזאת פחות סטודנטים הגיעו להרצאות, אבל:
It seems strange to me almost every article or comment on lecture podcasting assumes that a decreasing attendance is obviously a negative outcome. As educators we should be focusing on education, not counting bodies. If students are doing just as well and not attending class then that tells me that my multimedia channel is effective.
I would ask the students to read and they would act like they did, and perhaps some of them did, and then I would lecture over the material on the next class day. It seemed that the students were learning that they did not have to read since I would be covering the exact material in class.
So Brian decided to try to do almost the exact opposite of what he'd been doing before - have them do the lecture as homework and use class time to work with the students .... He could use class time to work with students in small groups or one-one-one, and also hopefully give him the time to explore some of the more interesting aspects of Chemistry.
מתברר שעוד בחודשי הקיץ תלמיד אחד שעתיד היה ללמוד כימיה אצל המורה שעליו פיש כותב עיין בבלוג שלו, ושם הוא קרא על הכוונות שלו להעלות קבצי וידיאו ל-Teacher Tube. אותו תלמיד שלח דואר למורה, בו הוא הסביר שעל דעת עצמו הוא הפך כמה מהסרטים שכבר הועלו ל-Teacher Tube ל-podcasts כך שאפשר יהיה לצפות בהם ב-iPods ולהיות מנוי עליהם דרך iTunes. התלמיד ציין שבדרך הזאת מגדילים את הנגישות אל הסרטים, והוא הביע את תקוותו שמה שהוא עשה לא סתר את כוונות המורה. פיש מדווח שנכון להיום המורה והתלמיד עובדים בשיתוף כדי לשכלל את דרכי הגישה לסרטים
ואם הסיפור הזה - על שילוב בין טכנולוגיה לבין דרכי הוראה, ועל שיתוף פעולה בין מורה לבין תלמיד – מעיד על העתיד לקרות בשנת הלימודים הקרובה, יש סיבה לאופטימיות.
תוויות: כלי ווב 2.0, שימוש בבתי ספר